אור אמיר עוסק בהיסטוריה חברתית של האסלאם בימי-הביניים המאוחרים, בדגש על התקופה הממלוכית. מחקרו מתמקד בתפקידם החברתי של שיח'ים צופים ובפולחן הקדושים באסלאם, כמו גם בשאלות הנוגעות לסמכות דתית, רוחנית וחברתית. את תואר הדוקטור קיבל מהאוניברסיטה העברית בשנת 2020. עבודת הדוקטורט שלו, בהדרכת פרופ' ראובן עמיתי ופרופ' דניאלה טלמון-הלר, בחנה את היחסים בין קדושים צופים והשלטון הממלוכי. בנוסף לתחומים אלו, אור עוסק גם בתולדות ארץ-ישראל בתקופה הממלוכית, ומאמריו על צפת ועזה פורסמו בכתבי-עת מובילים. בין השנים 2014 ו-2018 היה עמית מחקר בקבוצת מחקר, בהובלת פרופ' מיכל בירן (ובחסות ה-ERC), שהתמקדה בניעות ומגעים בין-תרבותיים באימפריה המונגולית. מחקר זה הביא למספר מאמרים הבוחנים את תנועתם של מלומדים מוסלמים בין האימפריה המונגולית והסולטנות הממלוכית. החל משנת 2024 אור הוא מרצה בכיר בחוג ללימודי האסלאם והמזרח-התיכון באוניברסיטה העברית, ומלמד קורסים העוסקים בתולדות האסלאם, מראשיתו ועד התקופה העות'מאנית; צופיות ופולחן הקדושים בעולם האסלאם; הסולטנות הממלוכית; היסטוריוגרפיה אסלאמית, ועוד.

בין פרסומיו האחרונים:

“From Saint to Eponymous Founder: Abū Bakr al-Mawṣilī (d. 797/1394) and his Ṭarīqa Mawṣiliyya.” Journal of the American Oriental Society 143/1 (2023), 1-20. “The Dual Meaning of Shafāʽa and the Social Function of the Saints in Mamluk Society.” Arabica 71/4-5 (2024), 430-73. “'Is fiqh now Determined based on Dreams?!' The Debate Over the Legal Value of Dreams and the Question of Religious Authority in Sunni Islam.” Islamic Law and Society 32/3 (2025), 173-202.

הקורסים שאור מלמד בחוג כוללים בין היתר:

הצופיות ופולחן הקדושים באסלאם; דת, חברה ומדינה מהסלג'וקים ועד העות'מאנים; היסטוריוגרפיה אסלאמית טרום-מודרנית