מרצה בכירה בשפה וספרות פרסית בחוג ללימודי האלסאם והמזרח התיכון. נולדה בטאלין, אסטוניה, ובמשך שנתיים וחצי למדה פילולוגיה איראנית בפקולטה למזרחנות של אוניברסיטת לנינגרד (סנט-פטרבורג של ימינו). לאחר עלייתה ארצה ב-1991, השלימה את לימודיה לתארים הראשון והשני באוניברסיטה העברית, שממנה אף קיבלה תואר דוקטור בספרות פרסית קלאסית בשנת 2005. את תקופת הבתר-דוקטורט (2006-2005) עשתה באוניברסיטת טורונטו כמלגאית קרן רוטשילד. ד"ר רובנוביץ' משמשת כרכזת של לימודים איראניים בחוג. כמו כן, היא עומדת בראש המרכז לחקר יהדות בוכרה במכון בן-צבי.

מחקרה עוסק במספר נושאים: שירה פרסית בדגש על שירה אפי; פולקלור וסוגיית האוראליות בימי-הביניים; דמותו של אלכסנדר במרחב האסלאמי; יצירתו של שאהין (המאה ה-14) בלשון הפרסית-היהודית. בשנים האחרונות היא מתמקדת בחקר התהוות תפיסת המחבר בספרות הפרסית הקלאסית בהקשר לסוגיית הקנון הספרותי. עם פרסומיה האחרונים נמנים כרך בעריכתה Orality and Textuality in the Iranian World: Patterns of interaction across the centuries, Brill, 2015 ופרקים בתוך קבציםʻWhy So Many Stories? Untangling the Versions of Iskandar’s Birth and Upbringing,ʼ in eadem; ʻRe-Writing the Episode of Alexander and Candace in Medieval Persian Literature,ʼ in Alexander the Great in the Middle Ages: Transnational Perspectives, ed. Markus Stock, Toronto UP, 2015; ʻOrality in Medieval Persian Literature,ʼ in Medieval Oral Literature, ed. Karl Reichl, De Gruyter, 2012.